סרי לנקה- חגיגות וטיולים

חודש אפריל היה מלא באירועים. חג פסח הגיע ולראשונה החלטנו לחגוג עם עוד 150 ישראלים בבית חב"ד בהיקדואה. נסיעה של שעה וחצי בטוק טוק, נפגשנו עם טיילים ומשפחות ישראליות שבאו לליל הסדר. הצטיידנו במצות והחלטנו לא לאכול חמץ בשבוע הזה. יהודים כשרים שכמונו.

13 באפריל, אביב חגג יומולדת 42, קמנו בבוקר והקראנו לו ברכות והופתענו לראות שהמשפחה הסרי לנקית שלנו הכינה קישוטים על הדלת, קנו לאביב מתנה והכינו לנו ארוחת צהריים. אין עליהם!!!

ביום למחרת חגגו הסרי לנקים את ראש השנה. הצטרפנו להכנות, ראינו את מנהגי החג, בילינו בערב מקסים של משחקים עם כל המשפחה המורחבת, שחקנו משחקים של פעם, למצוא מטבע עם הפה בתוך צלחת עם קמח, ריקוד עם בלון בלי לנגוע בידיים, להחזיק כף עם לימון בפה ולהגיע לקו הסיום בלי שיפול ועוד ועוד..כולם השתתפו, מהסבתא בת השמונים ועד אחרון הילדים. צחקנו המון והיה ערב בלתי נשכח. בשבועיים לאחר מכן נסענו איתם לטיולים וביקורים אצל הדודים והדודות. היינו חלק מהמשפחה, הקרובה והבילויים יחדיו חקוקים בזכרוננו ובליבנו בעוצמות גבוהות ביותר.

אחרי שמונה חודשים של טיול, מגורים של חודשיים וחצי בבית עשו לנו טוב. התפנקנו לנו בארוחות טעימות שהכנו, הספקנו להשלים הרבה חומר של לימודים, אלתרנו סל כדי לשחק כדורסל בגינה, הכרנו חברים מדהימים. פשוט גרנו פה, והיה תענוג.

המדינה יפהיפיה, מלאה בטבע ירוק וחיות. שנירקלנו וראינו צבי ים ענקיים, צפינו בבקיעה של צבי ים מהביצים וריצתם למים, ראינו מלא לטאות כוח ענקיות שמסתובבות להם חופשי.

אחרי חודשיים שלא זזנו מווליגמה החלטנו לצאת לטייל. שכרנו רכב ונסענו לסאפארי בפארק לאומי בשם אודהואלווה. עלינו על ג'יפ סאפארי מפנק ומרופד ויצאנו לשמורת הטבע. ראינו פילים, תנינים, באפאלו, צבועים, טווסים וציפורים בסביבתם הטבעית.

המשכנו להרים הירוקים לעיירה פסטורלית ונעימה שנקראת אלה. ישנו במקום עם הנוף הכי מדהים שראינו בכל הטיול. עשינו כמה טרקים באזור אשר כוללים גם הליכה על פסי רכבת בגובה 1800 מטר אשר בנו האנגלים כדי לשנע את התה שגדל באזור.

השארנו את הרכב באלה ולקחנו רכבת לנוארה אלייה שעוברת בנופים עוצרי נשימה. עשינו סיור במפעל לייצור תה ולמדנו על התהליך מרגע הקטיף ועד ליצוא התה. היה מעניין והנופים מרהיבים. הצטרפה אלינו ליום הזה ילדה סרי לנקית מקסימה שהכרנו.

חזרנו ברכבת לאלה ואחרי לילה נוסף המשכנו לכיוון ארוגם ביי, החוף היידוע לגלישת גלים בצד המזרחי של האי היפה הזה. גרנו בבונגלוס מדליק על הים וגילי ואביב גלשו. משם חזרנו ליומיים אחרונים בווליגמה.

עשינו ארוחת פרידה מהמשפחה הסרי לנקית שלנו, הם הכינו את האוכל שלהם, אורז ודאל ואנחנו הכנו להם שניצל ופירה שהם ממש אהבו. היה ערב מהמם ומרגש, בסיומו נתנו להם מתנת פרידה שהכנו, קולאג' של תמונות משותפות שלנו. העיינים לא נותרו יבשות.

ובנימה אישית….כמה תובנות ורגעים בלתי נשכחים:

*ללכת עם רני בחוף בתולי ולקרוא מה אנשים כתבו בחול. *הרגעים שהלב כל כך אוהב שנדרשת נשימה גדולה כדי להכיל הכל. *להסתפטל עם רני שעות בים ובין הגלים לראות את גילי גולש. *לצפות ביהלי משחק עם ילדים ומבוגרים בכל השפות בעיקר בשפת הסימנים. *לראות את גילי ואביב גולשים יחד בשקיעה. *לעשות הליכה על החוף, להיכנס 20 מטר פנימה למים להסתכל לצדדים ולראות שהעולם עגול והצבעים מגוונים עצמם מיום ליום. *לחיות בטבע מרהיב ולהבין שהחיים שלנו הם כמו מחזוריות הטבע. גאות ושפל, אפלוליות ובהירות, צבעוניות וקודרות, סערות והרס וחודשים של שיקום וצריך לקבל כמו שזה, הכל בר חלוף ולא תמיד בשליטתנו. *שאחרי 8 חודשים של טיול יש רצון לייצר שגרה, ואז עובר קצת זמן ומגיע הרצון לצאת מהשגרה. *כשנהיה פנוי וריק נכנסו תובנות חשובות לחיים.

*איזו אינטואיציה ומזל יש לי שבחרתי בשותף שלי לחיים.

*תמיד אהבתי את הילדים שלי אבל היום אני אוהבת אותם יותר. גאה ומעריכה כל אחד מהם על התמודדויות אינסופיות, על חוויות בסביבה משתנה, על למידה משמעותית וחזקה לחיים.

*לראות את הביטחון העצמי של יהלי כשפונה למשפחה ישראלית ואומר להם "שלום אני יהלי ואני בן חמש. יש לכם אולי ילדים בגילי?" *לראות את גילי יוצא מהים עם הגלשן ביד, מלא באדרנלין ועף על עצמו. ויש לו על מה.

תודה לך סרי לנקה שהיית מדהימה אלינו, הכרנו אנשים טובים, תמימים וישרים שעדיין לא התקלקלו. נתגעגע אלייך המון. הבטן מתהפכת וההתרגשות בעיצומה. מחר טסים לבנגקוק ונפגשים עם אמא שלי. סבתא אילנה. משם ממשיכים יחד לפיליפינים.

PHILIPPINES HERE WE COME