קופנגן חלק א' – Bovy Beach

אחרי חודש שהיינו רק אנחנו 24/7 חשבתי שיהיה נחמד אם לילדים תהייה חברה. דרך הקבוצה בפייסבוק של משפחות מטיילות בעולם פניתי לזהר כי קראתי בבלוג שלה שהם גרים בבית על חוף מדליק בקופנגן ושיש עוד משפחות ישראליות בחוף.

מונית אספה אותנו מהפיר בטונג סאלה והגענו לבובי ביץ' כמעט לפני שקיעה. שורת בתים פרטיים בגדלים שונים מוקפים בעצי קוקוס הפונים לחוף. בבית יש את כל מה שצריך, בפשטות. 2 חדרי שינה עם 2 חדרי מקלחת ושירותים עם מים חמים, סלון, מטבח מאובזר במה שצריך ומרפסת לים המדהים הזה.

השוס מבחינתי היה שהמיטה שלנו בחדר השינה היא בגובה החלונות הענקיים מעץ, כך שתוך כדי שכיבה במיטה כל הטורקיז הזה נפרש לפניך והבריזה הנעימה הכמעט תמידית שנכנסת מלטפת את הגוף. בחיים לא ישנתי כל כך טוב.

בוקר ראשון בבובי. הילדים ישנים ואביב ואני יוצאים לטייל על החוף. בדרך פוגשים את אילן ואלונה עם ארבעת ילדיהם המתוקים, משפחה מקסימה שבהמשך בילינו איתם הרבה והילדים נקשרו מאוד. גם הם יצאו לשנה. פגשנו עוד משפחה שמטיילת כבר שנתיים ועוד שתי משפחות שגרות בחוף הזה כבר שנה. הילדים היו בעננים, כמעט ולא הרגשנו אותם. הם שחקו כדורגל, כדורעף, משחקים בחול, משחקים בדמיון, משחקים שאנחנו הבאנו איתנו לטיול, בטאבלטים, ראו סרטים, בנו רוגטקות, גילפו עצים ושחקו על הערסל. בילינו יחד בבריכה של ריזורט בחוף ליד, קפצנו מצוק לים מלא בדגים צבעוניים.

ולנו ההורים התפנה הרבה זמן. זמן לשיחות עם מבוגרים אחרים, זמן לזוגיות שלנו וזמן לעצמינו. שכרנו שני אופנועים וטיילנו בחופים מדהימים באווירה של חופש אמיתי, טבע יפהפה ונהננו להיות ביחד. התחיל להיות סדר יום כזה…יקיצה טבעית בשמונה, תשע, אנחנו מכינים ארוחת בוקר בבית, ביצים, טונה, סלט ירקות, יוגורט עם פירות טריים וגרנולה. יוצאים לאכול במרפסת ולפעמים חברים מצטרפים לארוחה. התחלנו ללמוד קצת, בין חצי שעה לשעה ביום, אנגלית, מתמטיקה. הבאנו ליהלי גם חוברות של אותיות ומספרים וגם הוא מצטרף ללימוד היומי. והכל באווירה נעימה ורגועה. יש סבלנות וזמן להכל. אחר כך יוצאים לטייל כל פעם לחוף אחר ומסיימים בארוחה טובה במסעדה. בין לבין שותים בירה תאילנדית טובה, צ'אנג, ומדברים עם עוד שכנים שפגשנו. ישראלים, רוסים, גרמנים…עושים טיול ברגל בשקיעה לחוף הזן שנמצא לידינו, נפעמים מהצבעים שהשמש צובעת את השמים ואת הים, כל יום תמונה מהפנטת אחרת. באיזור שאנחנו גרים יש הרבה מרכזי יוגה והאנשים סביבנו הם בעיקר אירופאים שבאים לשהות ארוכה כי הם מתרגלים יוגה או לומדים להיות מורים ליוגה. החוף הצמוד אלינו, חוף פראי שאנשים אוהבים להיות בו ערומים. יושבים ערומים במדיטציה, עושים יוגה ערומים או סתם נכנסים למים ערומים. טבע האדם והטבע בעיצומו.

החיים בטבע מהמם שכזה, במינימום בגדים (שכחתי מה זו חזייה!! – אני???), יחפים, ללא איפור וללא כל עטיפות שבחיים בארץ אנו לובשים עלינו, וזה מרגיש נקי, אמיתי, נטו. ואנחנו הכי יפים ומאושרים ככה. הרגשה של בטחון, לא נועלים את הבית כי אין פה פריצות, הילדים מסתובבים חופשי בחוץ ובין הבתים של השכנים, אין מכוניות או פחד שיקרה משהו. שחרור אמיתי.

מזג האוויר מאיר לנו פנים. 27-30 מעלות, בריזה תמידית ולא יורד בכלל גשם. כמעט ולא פותחים מזגן. אביב ואני מסתכלים אחד על השני- רק העיניים מדברות. מחבקים אחד את השני חזק ועפים על עצמינו. איזה דבר גדול אנחנו עושים. ויש עוד הרבה זמן….