פיליפינים- טבע מהמם בים, באוויר וביבשה

May 25, 2017

 

נפגשנו עם סבתא אילנה ליומיים בבנגקוק לפני הטיסה לפיליפינים. התרגשנו לקראת המפגש והשמחה הייתה גדולה. סבתא הביאה תיק של ממתקים ומתנות והתענגנו על הטעמים המוכרים שמזמן לא טעמנו. טיילנו בבנגקוק, ביקרנו במוזיאון תלת מימד ובאסיהטיק, טעמנו מאוכל הרחוב הטעים ביותר במזרח. סבתא לא הפסיקה לצלם וכל זכויות היוצרים לתמונות בפרק זה שמורות לסבתא :).

 

טיסה למנילה ועוד טיסה לפורטו פרינססה בירת פאלאוואן, הגענו בערב וישר הלכנו לאכול אצל יוסקה, אוכל ישראלי. התגעגענו מאוד לחומוס, קבב וסלט ירקות, האוכל היה בינוני ויקר אבל היה נחמד להכיר את יוסקה ואת אישתו הפיליפינית לאה ולשמוע את סיפור חייהם.

 

על הבוקר אסף אותנו וואן (באיחור של שעה) ונסיעה של שלוש שעות לפורט בארטון הפכה לחמש שעות. הבנו שיש פה פיליפינו טיים והתחלנו להתרגל לקצב אחר. ירדנו בחוף, אנחנו מתורגלים, מעמיסים את התיקים על הגב והולכים על חוף הים עד למלון,  סבתא הציעה שנשלם למישהו שיסחוב את המזוודה, אביב לקח מידיה את המזוודה ואמר "בואי אילנה, ברוכה הבאה לפיליפינים" :).

 

אז קצת על הפיליפינים, מדינת איים במערב האוקיינוס השקט המונה 7100 איים ומתוכם כ- 2000 מיושבים. למעלה מ 100 מיליון תושבים אשר שלשה רבעים מהם מתגוררים באי המרכזי לוזון בו שוכנת גם הבירה מנילה. האיים מתחלקים ל- 3 אזורים, לוזון, ויסאייאס ומינדנאו. אנחנו ביקרנו בשלושת האזורים. המעברים הם בטיסות, מעבורות ובכלי תחבורה מצחיקים שנקראים טרייסיקל (אופנוע עם סירה מקורה בעל שלושה גלגלים), ג'יפיני (טנדר שעולים עליו מלאנתלפים אנשים), ואופנוע טקסי שנקרא האבל האבל. הפיליפינים אנשים חביבים ביותר, רובם דוברי אנגלית, חובבי שירה שעדיין שומעים את האייטיז, אוהבים קריוקי וכדורסל והכי חשוב אוהבי ישראל. למה? בגלל שהם קתוליים וישו נולד בישראל, הם מבקרים כל יום ראשון בכנסיה ומסיימים את התפילה בגוד בלס יזראל, בגלל שישראל עזרה להם בעבר, מכרה להם נשק ואימנה אותם, בגלל שעזרנו עם סיוע חילוץ ורפואה לאחר שטייפון הרסני פגע במדינה היפה הזו ובגלל שהם בעלי ברית של האמריקאים וגם אנחנו. רב מדינות העולם מקבלות אשרת כניסה ל- 21 יום ואנחנו ל- 59 יום!!

 

אז הגענו לפורט בארטון, כפר דייגים קטן ללא חשמל (יש כמה שעות ביום גנרטור) על חוף ים פראי שתחום בהרי ג'ונגל ירוקים, החלפנו לבגד ים ונכנסנו למים. הנוף ציורי ושליו, עננים לבנים מקשטים את השמים לתמונה מושלמת, אנחנו נפעמים מהיופי וענן אחד אפור מתגנב מעלינו ותוך שניות מבול של גשם שנוגע בנו ובמי הים, המים חמימים והכל כל כך נעים ויפה, זמן רב נשארנו במים ולא הפסקנו להתפעל מהטבע. למחרת הפלגנו בסירה  לחוף יפהיפה, וויט ביץ', מים צלולים וחוף ציורי עם חול לבן, קוקוסים וערסלים. חזרנו לשקיעה מהממת שצבעה את כל השמים. איזה יופי מהמם.

 

למחרת יצאנו לאיילנד הופינג עם אדוארד ועוד כמה ישראלים. יוצאים בסירה על הבוקר, עוצרים לשנרקל בריפים ומבקרים בחופים מהממים באיים ליד. ראינו צב ים, ריפים צבעוניים, בילינו בחוף כמו בתמונות המושלמות עם הפוטושופ, אכלנו ארוחת צהריים טעימה שהכינו על המקום, החברה היו נחמדים ולסיום היום בשעה שהים בשפל הלכנו על המים הרדודים וראינו כוכבי ים מכל מיני סוגים וצבעים. וואו…לא הפסקנו להתפעל.

 

למחרת נפרדנו מפורט בארטון ועלינו על וואן בדרך מפותלת אשר רק בחלקה סלולה לכיוון אל נידו. שקיעה מרהיבה קבלה את פנינו. אין סוף להפתעות היופי של האי הזה.

 

ישנו בחוף שנקרא קורונג קורונג, הפעם יש חשמל ובעיקר הפסקות חשמל. אז סוף סוף המאוורר עובד אבל…אין חשמל. שכחתי לספר שחם פה, מאוד. למעלה מ- 30 מעלות אבל רב הפעילויות הם במים, אז מתרעננים כל הזמן.

יצאנו שוב לאיילנד הופינג, הפעם עם איוון, בסירת קטאמראן עם עוד 25 אנשים, רובם ישראלים. מוזיקה על הסירה, אלכוהול, לגונות שקופות, חופים ושנירקולים הכי יפים בעולם. שחינו בנחיל עם מליוני מדוזות צהובות קטנות שלא עוקצות, הטורקיז של המים הצלולים סינוור את עינינו וסלעי הגיר המזדקפים מסביב לא הפסיקו להלהיב אותנו. חופים נסתרים, קפיצות מהסירה למים. היינו בעננים. סיימנו את היום בשקיעה בחוף מדהים עם דמעות של אושר בעינינו. וואו….וואו…וואו.. מצטערת שאין לי עוד מילים כדי לתאר את אחד הימים אם לא ה יום של הטיול שלנו.

 

 

בילינו עוד שלושה ימים באזור אל נידו, עשינו אומגה של 850 מטר מאי אל אי בנוף עוצר נשימה, ביקרנו בחוף לאס קאבאנאס, אווירה מדליקה, מלא פאבים ומוזיקה על החוף, הילדים עשו סאפ, עשינו מסאג' ואפילו הסתפרנו. היו ימים מלאים בצחוקים וביחד.

 

נפרדנו מהאי היפה הזה והבנו מדוע נבחר כבר שנה שנייה לאי היפה בעולם. טסנו לסבו משם המשכנו בוואן 3 שעות עד למואל בואל. התמקמנו במלון נחמד, עלינו ישר על בגד ים ושנורקל, נכנסנו לים ואחרי כמה צעדים אנו רואים להקות של מיליוני סרדינים שוחים באותו הקצב ממש קרוב אלינו ומתחתם כוכבי ים וריף אלמוגים צבעוני. מרשים ביותר. היה סחף חזק והמים לא היו נקיים במיוחד אז חזרנו לחוויה מתקנת ביום למחרת.

 

למחרת היה לנו יום אתגרי במיוחד עם דניאל במסלול שנקרא קניורינג. דניאל אסף אותנו מהמלון, עברנו בביתו שם הצטיידנו בנעליים, קסדות וחגורות הצלה. הכרנו את אשתו המתוקה ואת חמשת ילדיו הקטנים. משם המשכנו למסלול של 8 ק"מ בנהר עם מי טורקיז אשר משני צדדיו סלעי ענק. המסלול כלל קפיצות מגבהים שונים ושחייה במפלים בגבהים שונים. וואו.. חוויה מטריפה עם טבע עוצר נשימה, המסלול לא היה פשוט וסבתא אילנה עברה אותו כמו גדולה. הבנים קפצו מגבהים של 6,8,13 מטר, אנחנו הבנות קפצנו מגובה של  3-4 מטר והלכנו רגלית מסביב כשהיה גבוה לנו. למזלנו היה מדריך צמוד ליהלי שסחב אותו על הכתפיים. בסוף המסלול הגענו למפלי הקאוואסאן שם פגשנו את אשתו של דניאל שהכינה לנו ארוחת צהריים טעימה. בדרך למכונית ראינו התקהלות של אנשים, התקרבנו וראינו קרב תרנגולים והמוני פיליפינים מהמרים. לתרנגולת קושרים סכין על הרגל, הקרב קצר מאוד, פחות מדקה, עד שהתרנגולת שהפסידה מתה. מזעזע. מאותו רגע יהלי הפסיק לאכול עוף. הצטיידנו בבקבוקי בירה ונסענו שוב לבית של דניאל. אישתו שמה לנו  מוזיקה ובילינו עד השקיעה עם חמשת ילדיו וכל המשפחה המורחבת. הבילוי בביתם והחוויה האקסטרימית של היום הזה נחרטו בלבנו חזק. בדרך חזרה למלון יהלי קרע אותנו מצחוק עד שנרדם על דניאל. חזרנו בהיי לא נורמלי.

 

 

וואן, מעבורת, טרייסיקל, עוד מעבורת ועוד וואן ואנחנו באי סיקיהור. הגענו לשקיעה מהממת ולחוף יפהיפה, ישנים בבונגלוסים עם מטבח על החוף, אחרי כל האטרקציות שעברנו רצינו רק לנוח. העברנו שלושה ימים באיזי, הכנו ארוחות בוקר טעימות בבונגלוס, שנירקלנו וראינו מדוזות צהובות עם נקודות אדומות שלא עוקצות, חתרנו עם קאייאקים וראינו כוכבי ים בצבעים שונים, ביקרנו במפל יפה שמימיו הנעימים עשו לנו מסאג' טוב לגב והילדים קפצו  מצוק ומאומגת טרזן למים. ישבנו בבריכת דגים טבעית לצד עץ בן מאות שנים ודגים ניקו את רגלנו. היו ימים רגועים ונעימים ביותר.

 

האי הבא בתכנון הוא קמיגין ועל מנת להגיע אליו נאלצנו לישון בדרך באי נוסף, בוהול- פלנגאו- חוף אלונה ביץ'. הזמנו לילה במלון חמוד, הילדים העדיפו להישאר בחדר ולראות משחק NBA, אנחנו יצאנו לטייל, טעמנו אוכל רחוב טעים וזול במיוחד, טבלנו במים הצלולים בחוף שעמוס בתיירות מקומית. סיימנו עם בירה בפאב שברקע לייב מיוזיק של פיליפיני ששר שירי בוב מרלי. כל הקטע של הפיליפינים עם המוזיקה בא לי טוב לאללה.

 

בבוקר יצאנו לדרך, שוב שעתיים בוואן ועוד ארבע שעות במעבורת והגענו לקמיגין. אי עם שבעה הרי געש לא פעילים  שחופיו שחורים. הפעם ישנו במלון שווה על הר ולא על חוף. ארבעה ימים אחרונים עם סבתא. למחרת יצאנו לשנרקל בריף שנוצר על בית קברות ששקע בים בהתפרצות הר געש לפני 150 שנה, וואו…איזה עולם ימי מדהים ראינו, נחשי ים, צדפות ענק מרהיבות, מלא דגים מיוחדים וצבעוניים. חוץ מצלב מבטון ששקע לא היה ממש זכר לקברים. משם המשכנו ל WHITE ISLAND שהוא בעצם אי עם חול לבן ומים שקופים באמצע הים, ללא עצים וצמחייה. מיוחד מאוד.

 

למחרת הפלגנו לאי מנטיגי. אי מהמם כמו שמדמיינים כשחושבים על אי פיליפיני מושלם. כבר חשבנו שהשיאים והמראות היפים כבר מאחורינו, איזה כיף להיות מופתעים ולהבין שהיקום המהמם הזה מזמן לנו מידי פעם שיאים חדשים. אז חוץ מהמים הצלולים והחול הלבן, היה לנו שנירקול של הלייף!!! כאילו זרקו אותנו בתוך אקווריום של הטבע. להקות דגים מסביבנו, צב ים, ועולם תת ימי הכי מרהיב שיש. שטים חזרה בסירה ומסמנים עוד יעד עם דמעות של אושר.

 

למחרת נסענו לחוות צדפות ענקיות, שמענו הסבר על האבן חיה המיוחדת הזו ואפשר לומר שלראות אותן בטבע כחלק מצבעוניות האלמוגים היה הרבה יותר מרשים מאשר בחוות הגידול. סיימנו את היום במרחצאות נביעה טבעית, לא התרשמנו במיוחד.

 

קמנו לזריחה מרהיבה וטסנו יחד לסבו. נפרדנו בשדה התעופה וכולנו הרגשנו שעברנו חוויה של פעם בחיים. שלושה שבועות מלאים בביחד, באטרקציות טבע שקיימות רק פה במדינה היפה הזו. סבתא הייתה מזוקקת, שלנו על מלא, זכינו למנה טובה של זמן איכות. משם סבתא המשיכה למנילה ואז לארץ, ואנחנו המשכנו לאי אחר, שירגאו. ביי ביי סבתוש, להתראות בארץ:-)

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

קטגוריות
פוסטים אחרונים

July 17, 2017

Please reload

ארכיון
Please reload