ויאטנם- חלק ב' – צ'וק מונג נאם מוי – שנה חדשה טובה

February 20, 2017

 

אבא שלי, סבא כספי הודיע לנו שהוא וורדה באים לבקר. יצרתי קשר עם סוכן נסיעות ויאטנמי שפגשנו באחת הנסיעות שלנו ותכננו יחד טיול של שבועיים בצפון ויאטנם עם נהג פרטי ומדריך דובר אנגלית. קבענו להיפגש עם אבא וורדה בשדה התעופה בהאנוי, לפנינו דרך ארוכה מאוד. נפרדנו מכל החברים במוי נה והתחלנו להצפין. 17 שעות נסיעה ברכבת עם מיטות עברה יחסית בסדר, הצטיידנו באוכל וסרטים להעביר את הזמן. הגענו לדה נאנג, ישנו לילה במלון, טיילנו בעיר ולמחרת טסנו להאנוי. (ענף התעופה מפתיע לפעמים במחירים מצחיקים שבמקרה הזה טיסה של שעה ורבע להאנוי עולה פחות מנסיעה של  14 שעות באוטובוס!!) לאחר עיכובים בטיסות גם שלנו וגם של סבא כספי וורדה ראינו אותם עומדים ומחכים לנו, קפצנו עליהם מהוואן בנשיקות וחיבוקים, המפגש היה מרגש. הגענו למלון לקראת חצות, קנינו כמה בירות, ניפחנו בלונים והתחלנו בחגיגות יום ההולדת 70 לסבא כספי.

 

למחרת יצאנו לטייל בעיר הסואנת אך מאוד נעימה. בצהריים קבעתי עם 2 סטודנטיות ויאטנמיות לסיור בעיר דרך האתר: hanoifreetourguides.com. ארגון התנדבותי של סטודנטים שעושה סיורים בשפות שונות וכך הם מתאמנים על השפה. הן התאמנו עלינו בלדבר אנגלית ואנחנו נהננו מסיור עם מקומיות. טיילנו ברגל סביב האגם, שמענו הסברים על התרבות הויאטנמית, יהלי התלהב מהמפגש איתן והיה מצחיק מאוד. סיימנו בבית קפה מקומי בסגנון צבאי וטעמנו לראשונה קפה קוקוס. בערב יצאנו לארוחה חגיגית וטעימה במיוחד לכבוד יום ההולדת של סבא כספי, ברכנו ברכות ושתינו יין טוב.

 

למחרת בבוקר נפגשנו עם הנהג שלנו לימים הבאים, מיסטר בין, ועם המדריך אנדי ויצאנו לכיוון צפון. 6 שעות נסיעה ואנחנו בהרים, ליד הגבול עם סין, ממש בתוך ענן בעיירה סאפא. כשהייתה ראות טובה ראינו טרסות אורז למרגלות ההרים, עשינו מסלול הליכה בכפרים של שיבטי מיעוטים באזור, ראינו את החיים בכפר, את הלבוש המסורתי שלהם והכל בתפאורה של טבע יפהיפה.

 

השיא היה בביקור בשוק הססגוני של יום ראשון בעיירה באק הה Bac Ha . שוק מקומי שמגיעים אליו בני שבטים שמקורם בסין ובטיבט. שישה שבטים התיישבו בהרים ומשמרים את חייהם המסורתיים. צפינו בסחר של תרנגולים, ציפורים, סוסים ובאפלו, הרחנו את התבשילים המקומיים המכילים בשר סוס וכל מיני חיות לא מזוהות, כמובן שלא העזנו לטעום כלום!! שוק ירקות, שוק בשר וחפצי אמנות  של השבטים השונים. השוק הוא מקום מפגש לשבטי המיעוטים באזור. לכל שבט יש לבוש שונה וצבעוני וניתן היה לראות את הבנות הצעירות שהתייפייפו כדי למצוא חתן בשוק. המראות היו מרגשים וההרגשה היא כאילו חזרנו בזמן כמה מאות שנים.

 

חזרנו להאנוי ליום קניות רגוע ולמחרת המשכנו לטאם קוק Tam Coc, שטנו בזוגות בנהר שמצדדיו שדות אורז וסלעי קארסט שתוחמים את הטבע הציורי. ראינו מקרוב את העבודה הקשה בשדות האורז הבוציים, אכלנו צהריים על שפת הנהר באווירה שלווה ומיוחדת.

מחרת יצאנו על הבוקר לכיוון האלונג ביי, אתר מורשת עולמי, אכלנו צהריים על הספינה ושטנו בין הסלעים הפזורים בנוף עוצר נשימה. ירדנו מהספינה לשייט קאייקים והרגשנו שאנחנו בתוך סרט של נשיונל ג'אוגרפיק. המראות מהממים. חתרנו לתוך מערות באיים הפזורים וקינחנו במערת נטיפים עצומה בגודלה המוארת בצבעים. ללא ספק היה מרשים ביותר.

 

לאחר לילה במלון מפנק נסענו לכיוון שדה תעופה וטסנו לדה נאנג. התמקמנו בהומסטיי נחמד בהוי אן שידועה גם כעיר החייטים. טיילנו ברחובות הציוריים של העיר העתיקה, נהננו מאוכל מקומי טעים וחגגנו ברחוב עם המוני אנשים את ראש השנה שנקרא TET. יום ההולדת שלי הגיע וחגגנו בארוחה טעימה עם עוגת יומולדת ושירים לקינוח. לאחר שבועיים קסומים נפרדנו מאבא וורדה. היה תענוג גדול לבלות ביחד, שרנו, צחקנו ועם אבא שלי תמיד אוכלים ושותים טוב :-). שמחתי שהילדים הכירו את סבא וורדה לעומק ושמחתי שהם הכירו את הילדים בטיול חוויתי שכזה. נשארנו שוב לבד עם הרגשה שזכינו למפגש משפחתי מוצלח באמצע המסע שלנו.

 

נשארנו עוד שמונה ימים בהוי אן, עברנו להומסטיי אחר של משפחה מקסימה, טיילנו עם אופניים בשדות האורז באמצע העיר, ביקרנו בחופי הים הלא מרשימים ובסמטאות העיר העתיקה היפה על גדת הנהר.

 

הילדים קראו על לונה פארק ופארק מים שווה בעיר נה טראנג שנקרא Vinpearl.  נסיעה של 12 שעות באוטובוס לילה (כבר קטן עלינו) והגענו לעיר נופש על חוף ים יפה. פארק השעשועים נמצא על אי שמגיעים אליו ברכבל והעברנו בו יום קסום.

 

נשארו לנו שבועיים לסיום הויזה. הבנים לחצו לחזור למוי נה, לגלישה ולחוף הים. היה כיף לחזור למקום מוכר, לאנשים אהובים ולאוכל הטעים. בימים האחרונים הכרנו את משפחת מלצר מתל אביב, הילדים התחברו ישר ולא הרגשנו אותם בכלל, וגם לנו ההורים היה חיבור מהנה, שיחות מעניינות וזמן לבלות בחברת מבוגרים.

 

זהו…מסיימים 90 יום בויאטנם. הרגשנו שלא פעם היה קשה לעכל אותה, בעיקר את האוכל ואת קשיי השפה, ועם כל זאת נקשרנו לאנשים שפגשנו ולמשפחות שהתארחנו בביתם. הרבה אנשים נכנסו לליבנו וגם אנחנו לליבם. שמחנו להכיר מקרוב תרבות שונה מאוד משלנו מלווה בנופים מיוחדים שלא ראינו מעולם.

ממריאים למדינה הרביעית במסע שלנו…

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

קטגוריות
פוסטים אחרונים

July 17, 2017

Please reload

ארכיון
Please reload