מספטלים בויאטנם

מקמבודיה לויאטנם עברנו במעבר גבול יבשתי שנקרא הא טיין בדרום מזרח קמבודיה. באנו נחושים שהפעם לא ניפול בפח השוחד. בסוף יצאנו בנזק מזערי של $5 שוחד לחותמת שתאשר שאנחנו בריאים. שלא תחשבו שאנחנו חלילה לא בריאים ואפילו הצגנו פנקסי חיסונים, אבל הויאטנמי הקשוח עם הפלולה והשיערות הארוכות שיוצאות ממנה שעוד יושב שם מימי הסובייטים עשה פרצוף כזה שכדאי שנשלם. אז שילמנו. וולקאם טו ויאטנם. מונית חיכתה לנו והסיעה אותנו לתחנת אוטובוסים, עלינו לראשונה על אוטובוס סליפר, עם מיטות מגניבות.

9 שעות שלא נגמרות עד סייגון שנקראת גם הו צ'י מין. הגענו לגסט האוס חמוד ביותר Banana Leaf שהזמנו מראש בסימטה שקטה בין כל הבאלאגן. טיילנו בעיר ברגל בין הפארקים השונים, התיישבנו להתרעננות מהלחות הגבוהה וסטודנטים מקומיים הצטרפו אלינו וביקשו להכיר ולתרגל את האנגלית שלהם. עברנו בשוק צבעוני ואפילו קפצנו למרפאה מערבית כדי לטפל בבעיה באוזניים שיש לי ולגילי עוד מימי קופנגן. החלטנו לעזור לאוזניים להחלים וחיפשנו מקום ללא לחות לנסוע אליו. נזכרתי שקראתי על ויאטנמי שהקים בביתו הומסטיי, שישראלים אוהבים להתארח אצלו בעיירה בהרים שנקראת דאלאת. יצרתי איתו קשר דרך הפייסבוק וקבענו שנגיע לקבלת שבת. העברנו 8 שעות נסיעה נעימה בסליפר בס וראינו סרטים. אביב ואני ראינו את "בוקר טוב ויאטנם" עם רובין וויליאמס האגדי והנוף מסביבנו הופך להיות הררי, ירוק וקריר.

הגענו לבית של חואן שעה לפני קבלת שבת. בית בן 2 קומות של משפחה ויאטנמית שהפכה ביתם לבית הארחה שנקרא הומסטיי. אותנו שיכנו בחדר שיוצא מהסלון, 2 מיטות זוגיות, מקלחת משותפת שיוצאת מהמטבח, 20 ישראלים מסביב ואפס פרטיות. אביב מסתכל עלי בחנק בגרון בעיניים של מה קורה בייבי, מה חשבנו לעצמינו? נעביר פה את הלילה אני אומרת לו ונתחפף על הבוקר. וכך היה. מצאנו חדר בהומסטיי בסגנון אחר. עם המשפחה המארחת תקשרנו דרך גוגל טרנסלייט. הם לא מדברים מילה באנגלית!!

העיירה דאלאת שימשה עיירת נופש לצרפתים ששלטו בויאטנם. עיירה שבנויה סביב אגם מלאכותי, מזג אויר קריר וללא לחות כמו בשאר חלקי המדינה. טיילנו הרבה ברגל, הילדים שטו בסירות ברבור באגם, ביקרנו בבית המשוגע של אדריכלית שבנתה בית שונה הצופה על נוף יפה, עלינו על רכבת הרים ואז על רכבל שלקח אותנו במורד ההר אל מפלי Datanla, ביקרנו בעמק האהבה, מקום רומנטי וקיצ'י למקומיים שמאוהבים, יום אחד שכרנו אופנוע והתברברנו יום שלם כי האמנו בעיניים עצומות לגוגל מפות, אשר הטעה במיקום הכפר שחיפשנו.

שמענו רבות על האוכל הויאטנמי המעולה. איזו אכזבה!! לא טעים לנו, לא מריח לנו טוב ואפשר לומר אפילו דוחה אותנו. הם אוכלים הכל!! צפרדעים, קרוקודילים, ציפורים, צבי ים מסכנים. לאחר כמה נפילות במסעדות החלטנו לנסות מסעדות צמחוניות. גם זה לא היה להיט. בסוף סיימנו בפיצות. שיתפתי את התסכול על האוכל בשיחתי עם בחורה ויאטנמית שפגשתי ליד המלון. היא הציעה שנצא לארוחה ביחד ואני שמחתי מהרעיון. הגענו למסעדה, חדר פרטי, מלצרים מתחילים להגיש מנות רבות של אוכל. את הרוב לא אכלנו. איזו נפילה!! שתינו כמה בירות והעברנו שעתיים נחמדות עם הבחורה. מה קורה פה עם האוכל במדינה הזו?

אחר 10 ימים עלינו על אוטובוס, 4 שעות לכיוון עיירת החוף מוי נה, הידועה כגן עדן לגולשי גלים ורוח. עוד מהארץ סימנו את המקום וידענו שאנו מתמקמים לפחות לחודש. אביב רוצה ללמוד קייט סרפינג והבנים רוצים לגלוש גלים. התמקמנו בריזורט מפנק ביותר Joe's seaside boutique על הים שבחזיתו בית ספר לגלישה. תום מנהל בית הספר לגלישה אדם מקסים שמאוד אוהב ילדים. בילינו שעות איתו בחוף יחד עם הכלב שלו נימו שמאוד אוהב ספורט ימי. הילדים גלשו עם נימו על גלשן, עשו סקי מים עם הכלב ועלו איתו על אופנוע ים.

זוכרים את החברים שהכרנו בקופנגן ואמרנו שניפגש בויאטנם? לשמחתנו הרבה משפחת הייטנר הגיעה ובילינו שלושה שבועות קסומים ביחד. הסתפטלנו על הגלים (פועל חדש שאילן המציא שמשמעו להתמסר להתנפצות הגל עליך וכך אתה נותן לגל לרסק אותך על החול- לפי הפרשנות של רני ), נסענו כל צהריים במונית לחוף ליד שם החוף מתאים לגלישת גלים, גילי ממש אוהב את הגלישה ומשתפר מיום ליום, אביב בעננים מהקייט, חוזר עם אדרנלין מטורף.

הכריסטמס מתקרב והעיירה מתקשטת לקראת החג, עצים עם מנורות צבעוניות ואווירה של חג. מרבית התיירים פה הם רוסים ובכלל ההרגשה היא שאנחנו חיים בתוך סניף של טיב טעם בנתניה פז'לסטה מוי נה. בבוקר החג סנטה קלאוס ביקר בחדרנו והשאיר שק מלא בממתקים ויאטנמים דוחים ביותר.

מזג האוויר הטרופי הביא עמו גם ימים של גשם שלא מפסיק לרדת ימים שלמים, הים משתנה והגלים העוצמתיים מרעידים את הקרקע. ראינו סרטים, שיחקנו באולינג, נסענו באוטובוס מקומי לקניון עם משחקייה לילדים, שיחקנו שעות טאקי, גילי ורני לימדו את מיכאל ואת אמיר שעה ביום חשבון ועברית ואפילו הרוויחו כמה ג'ובות. וגם אנחנו צמצמנו פערים בלימודים והשלמנו את החומר באנגלית ומתמטיקה.

עשינו קידוש בערבי שישי אשר המשיך בשירים וריקודים על הדשא, חגגנו חנוכה ביחד, הדלקנו, בירכנו ושרנו את כל שירי החנוכה ערב ערב, התבוננו בדקה שקטה על הלהבה, על האור שבתוכנו וסיימנו בקנון של מי ימלל בו הוצאנו את כל האוויר מהסרעפת. ערב אחד אפילו אכלנו סופגניות טעימות שאלונה הכינה.

אכלנו פעמיים ביום במסעדה משפחתית מול המלון שלנו, נקשרנו מאוד למאמא, לצ'ופ, לג'ולי וסיסטר, לפיליפ שהייה חבר טוב של הילדים, למשפחה המורחבת שלהם שכולם גרים ליד, הכרנו חברים שלהם, חגגנו עם צ'ופ ועם פיליפ ימי הולדת. אנשים טובים שנכנסו לנו ללב.

אנחנו מסיימים תקופה של 40 ימים במוי נה. עשינו וי גדול על הגשמת חלום של אביב לגלוש קייט ושל גילי לגלוש גלים, חושבים לשלב ביעדים הבאים גם גלישה. מחר אנחנו ממשיכים לפרק חדש במסע שלנו. חוצים את המדינה צפונה, 1500 ק"מ עד להאנוי, עיר הבירה, שם ניפגש עם אבא שלי וורדה ונחגוג ביחד יומולדת 70 שלו.