קמבודיה – חלק ב' – קלאב מד קמבודי

על העיירה קמפוט בדרום קמבודיה שמעתי לראשונה מהירו טאנאקה, חבר יפני שסיפר לי שהוא חזר עכשיו מקמבודיה והוא רוצה לפתוח גסט האוס על נהר יפה, מקום שליו ורגוע ושאנחנו חייבים לבקר שם. ואז קראתי בבלוג של משפחה שמטיילת שהם גם שכנים שלנו, גליה וג'ייסון, שיש מקום מקסים על הנהר בקמפוט, גן עדן לילדים בשם Les Manguiers. החלטנו שנחגוג ליהלי את יום הולדת 5 שם. באמת הגענו למקום קסום עם בונגלוסים על שפת נהר די נקי. קפצנו מאומגה קטנה לנהר, שטנו בקאייקים, עשינו שייט לילי לראות גחליליות, הילדים שחקו פינג פונג שעות רבות, כדורגל וכדורגל שולחן, אביב לימד את יהלי לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר ואני לימדתי אותם איך משחקים כדור שער. ממש קלאב מד קמבודי :).

הצטיידנו באופניים ורכבנו כמה קילומטרים לכיוון העיירה קמפוט על שבילי אדמת חמרה אדומה שמלאה בבורות ואחרי גשם מלאה בשלוליות, ראינו שקיעות מדהימות, גיששנו עם פנסים בחושך מוחלט את דרכינו חזרה דרך הבורות, היה ממש כיף.

שכרנו אופנועים ויצאנו לבקר בכפרים ליד, עלינו עם האופנוע על סירונת קטנה שהביאה אותנו לגדה השנייה של הנהר, ילדות בבגדי בית ספר רכובות על אופניים סימנו לנו לבוא אחריהן, ואנחנו עם האופנועים אחריהן בשבילים צרים מלאים בצמחייה. הן הובילו אותנו לביתן. צריף קטן מוקף בעצי פרי, ישר כיבדו אותנו בפאפיה וגויאבה שקטפו מן העץ. הצצה לתוך החדר, אפילו מיטות לא היו, הם ישנים על מחצלות בחדר אחד שמשמש כמחסן, סלון וחדר שינה ביחד, בחדר ליד הסבתא מדליקה אש מעצים על מנת לבשל אוכל. זה מה שרציתי לראות ולחוות, את החיים בבית קמבודי, רחוק מבתי המלון והרחובות הראשיים, את המבט הסקרן והתמים הזה בעייני הילדים, ואת מבטה של הסבתא עם כל קמטי פנייה שהרוויחה במהלך החיים.

משם המשכנו דרך שבילים שלא נגמרים (אין כמעט כבישים) בנופים כפריים דרך שדות אורז זוהרים בירוק שלהם והגענו להתרעננות באגם ומנוחה בזולה קמבודית מקש.

22 לנובמבר, סוף סוף הגיע היום שיהלי חיכה לו מזה חודשיים. יומולדת 5. הערנו אותו עם בלונים ושירי יומולדת, כל אחד מאיתנו הקריא לו ברכה שכתב ויהלי ממש התרגש. בהמשך היום הראינו לו סרטוני ברכות ששלחו לו, של המשפחה ושל הילדים המתוקים מהגן. הוא היה בעננים. בצהריים הפתיעו אותו צוות העובדים במלון עם עוגת שוקולד שכתבו עליה את שמו גם בעברית וחגגנו על שפת הנהר. היה יום בלתי נשכח.

אנחנו מסיימים 18 יום בקמבודיה. למרות שטילטלה אותנו בעיקר בהתחלה, אנו עוזבים ונותר לנו טעם של עוד. הרבה בזכות הילדים המדהימים שלנו שנתנו לנו המון כוח ברגעים קשים. דרכם אנו למדים לחוות את החיים פה ללא פילטרים, ממש כמו ילדים. מרגישים חזקים להמשיך למדינה הבאה במסע שלנו. ויאטנם.