פאי- חיים בתוך ציור

August 30, 2016

 

שלוש שעות של נסיעה מפותלת ומלאה בסיבובים. הנהג נוסע כמו משוגע ואני כבר רואה בדמיוני את הכתבה בכותרת של העיתונים בישראל על ישראלים ש….טפו טפו טפו… אני מתחילה להרגיש לא טוב ומנצלת את העצירה באמצע הדרך, ניגשת לנהג, מוציאה את הבטן לגודל של חודש שביעי, מלטפת אותה ואומרת לו: PLEASE DRIVE SLOWLY, I DON'T FEEL GOOD.

החצי השני של הדרך עבר הרבה יותר טוב. הגענו למקום קסום RIM PAI COTTAGE, קוטג'ים מוקפים בצמחייה מרהיבה עם בריכה נשפכת על שפת נהר. פרפרים בכל מיני גדלים וצבעים מעופפים מעלינו. מעבר לגדה הרים ירוקים ועננים מלטפים אותם. קסום.

כולנו ישר מתפשטים לבגד ים וקופצים לבריכה המגרה. אנחנו בתוך ציור. המים נעימים והמראות לא נתפשים. חצי שעה במים ומעלינו מגיח ענן אפרפר שתוך שניות מוריד עלינו טיפות ענקיות ואנחנו במים. הטבע בעיצומו, נעים לנו. איזה WELLCOME של מזג אויר. ברגע זה הבנו שאין מה לפחד מגשמי המונסון, הבנו שרגעים כאלו מאפשרים לנו חוויות אחרות.

 

 

רני רעב. כבר אחר הצהריים. אנחנו יוצאים מהמלון ופונים ימינה. דוכני אוכל רבים בצידי הרחוב. אנחנו טועמים פאד תאי, תירס על מקל, סושי, שייק בננה קוקונאט, סלט פאפייה וסטיקי רייס עם מנגו. אלופים באוכל רחוב התאילנדים, הכל נראה נקי וטעים.

אחרי שלושה ימים עם כמויות של גשם וגם שעות שמש רבות, שכרנו שני אופנועים ויצאנו לטייל. רני ואני באופנוע אחד, אביב עם גילי ויהלי על האופנוע השני. אנחנו עם מפה ביד ומנווטים לכיוון המפלים.

 

 

 

 

 

טפטוף גשם שלא מפסיק ואנחנו נוסעים לאט. לא עוברים את ה- 40 קמ"ש. הגוף קצת בסטרס מהנהיגה בכביש הרטוב ומהאחריות של להרכיב את רני מאחורי. רני מרגיש את הלחץ שלי וזורק מילים מעודדות. "אמא, את מעולה, את נוהגת אחלה". נשמה שלי.

בדרך עוצרים לתצפית מרהיבה מהכפר הסיני, עדיין מטפטף וגילי מבקש לנסות לרכב על האופנוע. לאט לאט עושה כמה סיבובים ועף על עצמו. פתאום הוא נראה לי כזה גדול.

 

 

נענועי האופנוע גרמו ליהלי להירדם בכל נסיעה. אביב היה עוצר בצד ומכניס אותו בתוך החולצה וגילי היה תומך מאחור. לוקחת נשימה גדולה…אוי…כמה אני אוהבת אותם.

טבלנו במפלים וביקרנו במעיינות חמים טבעיים, טיפסנו מליון מדרגות עד לפסל הלבן של בודהה'לה הצופה על כל העמק. בימים הבאים טיילנו עם האופנועים לכל הכיוונים, סתם רק כדי לפגוש שוב ושוב בנוף הירוק המדהים עם האווירה הנינוחה והרגועה שבמקום.

בפאי אכלנו במסעדה הכי טובה שאכלנו אבר בתאילנד- כל מנה, וואו. היא נקראת charlie & leck.

אחרי שבוע הילדים רצו להמשיך הלאה. הם מיצו. רוצים אטרקציות. אנחנו יכולנו להישאר עוד זמן רב.

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

קטגוריות
פוסטים אחרונים

July 17, 2017

Please reload

ארכיון
Please reload